הטייס האוטומטי

מאת: מאיה תמיר

לא שמים לב ועוברת שעה

לא שמים לב ועובר עוד יום

לא שמים לב ועובר עוד שבוע

בטייס האוטומטי הכל רץ במהירות, שאפילו נשיקת לילה טוב ותזכורת "אני אוהב אותך" נשכחים.

בטייס האוטומטי הכל מובן מאליו

הכל ידוע מראש

הכל לחוץ

אין רגע להרים ראש, להסתכל על העננים בשמיים, להתמלא באנרגיה מאור הבריאה.

בטייס האוטומטי יש הרבה תסכול, כעס, אכזבה, אשמה, עלבון, בושה,

כי אין זמן בכלל לעצור ולנסות לשאול את הטייס, "למה אני מרגיש כך?"

הטייס דואג רק לטיסה, לטוס מנקודה לנקודה

זהו תפקידו

אין עכשיו זמן לעצור ולנשום

לעצור ולהיות בפליאה

לעצור ולהגיד תודה

לעצור ולומר "אני אוהב אותך"

להגיד "איזו זכות לחיות ולהתנסות!"

צריך להגיע ליעד, אין זמן לכל זה.

הטייס הוא בודד במהירות האור, נבלע לתוך הלופ הרגשי של עצמו,

בוקר אחר בוקר,

יום אחר יום,

לילה אחר לילה,

אותו הרגש שתמיד גורם לו לחשוב שהוא זה הוא - הטייס.

שהוא חייב לעשות

שהוא צריך

שהוא עמוס

שהוא בכלל רק מבצע תפקיד

מבלי לעצור ולשאול את עצמו באמצע חייו, "היי, מי אני בכלל?"

מה אני עושה כאן?

יש לי מטרה כלשהי?

יש כוח יותר גדול ממני?

אולי אני מקור הכוח?

יכול להיות שאני יכול לשלוט במחשבות שלי?

הייתכן?

הטייס האוטומטי, עד שהוא לא עוצר, ממשיך לטוס

וחייו, כמו הטיסה, מיעד ליעד.

אין עצירות ביניים והשתהות, יש לחיות בתפקיד.

טיסה נעימה!!

לכל הרוצים להתחיל לצאת מהטייס האוטומטי, להכיר בכוחות שבכם,

במתנת החיים שקיבלתם - שהיא התנסות בעולם הזה.

להשתחרר מדפוסי החברה,

התחילו בלעצור את האוטומט

קאוצ'ינג רוחני - לקביעת מפגש

לחצו כאן

התחילו לתרגל מדיטציה.