בחזרה אל הלב
לפעמים אנחנו מתכסים במצב רוח לא נעים, גם כשלא קרה שום דבר מיוחד.
פשוט נפלנו אל תוך תחושה.
הכול פתאום נסגר רגשית, לא נעים, מצמצם.
עולה תסכול.
רצונות כמו:“בא לי שיהיה לי מה שאין לי עכשיו”.
תחושת חוסר.
הרבה פעמים התחושות האלו עולות ממקורות שונים:
מתבניות מחשבה שעברו אלינו מדורות קודמים — גנטיקה מחשבתית.
מהסביבה שבה גדלנו ומה שלימדו אותנו שצריך להיות כדי להיות אדם מאושר.
ומהקונצנזוס החברתי — ערך עצמי שנמדד בתוצאות, בעשייה, בהספק.
וברגעים האלו בדיוק נבחנת העבודה הפנימית.
השקט התודעתי שאנחנו מטפחים יום־יום.
כמו במדיטציה שמזכירה לנו: אני כאן, אני קיימת, נושמת, מחוברת ללב, הכול בסדר.
ולחבר את הרגעים הנמוכים לעבודה הרוחנית שאנחנו מתרגלים —שם נמצאת הגדולה האמיתית!
בשביל מה כל ההשקעה? למדוט, לייצב נשימה, לייצב גוף, אם לא כדי שיהיו שם — דווקא כשקשה.
אנחנו לא יכולים לשלוט באיזה מצב רוח יגיע, אבל אנחנו כן יכולים לבחור איך לפגוש אותו.
איך להגיב?
איך לחשוב?
איך לפעול?
לאפשר להרגשה להיות, לקבל אותה.
להזכיר לעצמי שזה רגעי.
ומתוך זה נולדת חמלה פנימית.
הבנה עדינה: אני לא צריכה להילחם.
אני יכולה לנווט את מיכל המחשבות שלי למקומות שמחזירים לשקט הפנימי, ולא למלא אותו בעוד “לא נעים”.
לחיות מתוך ידיעה, מתוך שקט פנימי.
לחיי חירות פנימית.
שבת שלום 🤍
טיפ קטן:
כשקשה — לחזור ללב ולהישאר שם כמה נשימות ולתת לגל לעבור.
להמשיך לתרגל !
מאיה.
לפרטים לליווי לשקט פנימי לחצו כאן